לישראל בע"מ-סניף לוד נ' חזיז ואח'

החלטה

המשיב הגיש תביעה כספית כנגד המבקש.

אין חולק כי המבקש ניהל חשבון בנק אצל המשיב, ולפי טענת המשיב נותרה בו יתרת חובה, עדכנית לאוקטובר 2009, בסכום קרוב ל- 150,000 ₪.

המבקש הגיש בקשת רשות להגן וטען כדלקמן:

1.המשיב מסתיר מביהמ"ש שהחל משנת 2008, הופעל החשבון על ידי הנתבעת 1 בלבד, והיא נהגה בו בתור חשבון אישי לצרכיה שלה, בעקבות הפירוד בינה לבין המבקש.

2.המבקש טען כי הנתבעת 1 בלבד ביקשה את הקצאת האשראי ומשכה את הכספים מהחשבון. מוסיף וטוען המבקש כי לפי סע' 46 להסכם הגירושין ביניהם, נטלה על עצמה הנתבעת 1 את האחריות לפירעון כל החוב אצל המשיב. לכן, לפי שיטתו, המשיב מטעה במכוון את ביהמ"ש כאשר מתייחס אליו בכתב התביעה, כאל שותף בחשבון.

3.המבקש טוען כי מייד עם קבלת דרישת חוב מהמשיב, פנה אליו והלין על השגגה שנפלה בצירופו כנתבע, משום שמייד לאחר שניתן תוקף של פסק דין להסכם הגירושין על ידי בית הדין הרבני, ניגש עם הנתבעת 1 לסניף המשיב, והשניים ביקשו לשנות את פרטי החשבון, כך שיתנהל על שם הנתבעת 1 בלבד. לגירסתו המשיב נעתר לבקשה ואף העמיד הלוואה לנתבעת 1 לשם סילוק החוב שנצבר. המבקש טוען שחתם על מסמכי ההלוואה, לאחר שהמשיב הבהיר לו כי חתימתו פורמאלית בלבד, לאור הסכם הגירושין והתחייבות הנתבעת 1 כאמור לעיל.

4.המבקש טוען עוד שלא קיבל את מלוא המסמכים מהמשיב, אף שדרש אותם ממנו. המבקש טען כי המשיב חשף בפני ביהמ"ש מסמכים חלקיים בלבד.

בדיון שהתקיים ביום 30.05.2010, בהעדרו של המבקש עקב מחלה, הודיע ב"כ המשיב כי היא מוותרת על זכותה לחקירה נגדית.

אשר על כן ולפי ההלכות המחייבות, גירסת המבקש נחשבת כאמירת האמת, לכאורה.

בהקשר זה תודגש טענת המבקש כי החוב איננו חובו, כי מי שנטל את האשראי היא הנתבעת 1, רעייתו לשעבר, שאף התחייבה בפניו ובפני המשיב, להחזירו.

לטעמי, די בכך על מנת להעמיד למבקש הגנה אפשרית, ולו בדוחק, שיכול ויהיה בה, ככל שתוכח, להדוף את התביעה נגדו.

ודוק, המבקש טען בתצהירו, כפי המפורט לעיל, שנציגי המשיב הטעו אותו להאמין כי חתימתו על הסכם ההלוואה, היא חתימה פורמאלית בלבד, ובנסיבות העניין בהן טען המבקש כי השניים הופיעו ביחד בסניף הבנק והודיעו על הסכם הגירושין, ואף הציגו את הסעיף שבו התחייבה הנתבעת 1 לפרוע את יתרת החוב בחשבון, אני סבורה כי אין זה מרחיק לכת שאומנם המבקש הוטעה על ידי נציגי המשיב לחשוב שחתימתו פורמאלית בלבד.

אני ערה להלכות הקובעות את הכלל לפיו מוחזק מי שחתם על מסמך שקראו, הבינו והסכים לאמור בו. יחד עם זאת, ככל חזקה שבעובדה מותר לסתור אותה. והנה במקרה דידן, המבקש מבקש לסתור את החזקה, ואף כי אינו מכחיש חתימתו על הבקשה להקצאת האשראי, גורס שחתימתו נעשתה מתוך הטעייה ומצג שווא של המשיב.

לאור האמור, ומשמצאתי כי בפי המבקש הגנה ולו לכאורה, אינני רואה צורך להכריע במחלוקת הנוספת, שעניינה בסירוב המשיב להמציא מסמכים למבקש.

אציין, שאין דעתי עם דעת ב"כ המשיב המלומדת, הסבורה כי היה על המבקש לפרט בתצהירו מתי ועם מי מפקידי המשיב נפגש, ומה היה תוכן פגישתם. זאת, משום שבסע' 8 לתצהירו, הוא מציין כי ניגש למשיב ביחד עם הנתבעת 1, לאחר שניתן תוקף של פסק דין להסכם הגירושין, וזהו מועד שניתן לעמוד עליו בקירוב מעיון בפסק הדין, שהמבקש יכול לצרפו בנקל. כמו כן, עיון בנספח א' לתביעה מעלה שניתן ללמוד על מועד הפגישה מהתאריכים המוזכרים בו, משום שהמבקש טען שבאותו מועד המשיב העמיד לנתבעת 1 את האשראי הדרוש (נספח א' אינו מגלה את מועד החתימה). את שם הפקיד ניתן לדלות בנקל מן הריישא של נספח א', שם צויין שמו של עובד המשיב - ממן שלום. תוכן הפגישה עולה בבירור מן האמור בתצהיר ולא היה צורך להרחיב מעבר למה שתואר.

לאור האמור הבקשה מתקבלת.

בשל סכום התביעה, יתנהל דיון רגיל לפי הוראות שתמסור המנ"ת.

הוצאות הליך זה יהיו 1,500 ₪ + מע"מ וישולמו לפי התוצאה.

ניתנה היום, י"א תמוז תש"ע, 23 יוני 2010, בהעדר.